אסטרולוגיה בתנ"ך ובארון הספרים היהודי

לאורך עבודתי כאסטרולוגית, נשאלתי לא פעם, איך מתקבלת האסטרולוגיה לצד האמונה וכן הערות על האיסור בעיסוק זה. לאחרונה באחד משידורי הרדיו בהם אני משתתפת באופן קבוע, "לילה חי מאוד" בהנחייתו של אמנון פאר, שמעתי שוב הערה דומה, מפיו של הזמר ישי לפידות. הבטחתי שאסביר בהרחבה, בתוכנית הרדיו הבאה, וגם כאן באתר שלי www.tovasafra.com , לאלה שישנים בשעות שהתוכנית משודרת.

ממצאים ארכיאולוגיים מצביעים על השימוש באסטרולוגיה עוד בימי בבל הקדומה, ודעות בנושא שמענו מפיהם של אריסטו, קפלר, קופרניקוס, גלילאו ועוד, אנשים שתרמו להבנת הקשר בין הכוכבים והנעשה על פני כדור הארץ. אבל למעשה את הרמזים הברורים אנו מוצאים כבר בספר הספרים שלנו – בתנ"ך. כמו כן מופיעים איזכורים לכך בתלמוד הבבלי והירושלמי, הזוהר ומדרשים רבים אחרים.

דוד המלך אמר: "השמים מספרים כבוד אל, ומעשה ידיו מגיד רקיע" (תהילים י"ט). על הפסוק הזה אמרו חז"ל: "כל היודע לחשוב בתקופות ומזלות ואינו חושב, עליו הכתוב אומר: ואת פועל ה' לא יביטו" (ישעיהו ה'). על כך מספרים שרבי שמואל בר אבא אמר: "מכיר אני חוצות הרקיע כשם שאני מכיר חוצות נהרדעא." ומובן שחוכמת התורה למד והבין מהי תמונת השמים.

על ישראל, כידוע, ללכת בדרך מצוות וחוקים, לשמור ולדבוק בשם, כדי להיות מעל המזל. אבל באותה נשימה אמרו רבותינו: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה" (חולין ז').

ונחזור לספר בראשית, פרק א' פסוק 14:
"ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתות ולמועדים ולימים ושנים". רש"י כותב: "והיו לאתות", כשהמאורות לוקין סימן רע הוא לעולם. (הכוונה לליקוי חמה או לבנה – ט.ס.) (אבל) "בעשותכם רצון הקב"ה אין אתם צריכים לדאוג מן הפורענות".

אלהים שולח את אברהם (בראשית ט"ו) "הבט נא השמימה וספור הכוכבים, אם תוכל לספור אותם… כה יהיה זרעך". בתלמוד במסכת שבת קנ"ו אמר אברהם: ניסתכלתי באיצטגננות שלי ואיני ראוי להוליד בן. אמר לו הקב"ה: צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל. מה דעתך שצדק עומד במערב והריני לוקח אותו ומעמידו במזרח." אברהם אבינו, איצטגננות היתה בליבו, ובקי היה בהלכות המזלות ובדקדוק תחילת השעות וכו', ומלכי מזרח ומערב היו משכימים לשאול אותו במזלות (מסכת יומא כ"ח).

בשירת דבורה אנו מוצאים: "הכוכבים ממסילותם נלחמו בסיסרא".(שופטים ה' פסוק 20). האמונה בכוחם של הכוכבים והמזלות גרמה לפולמוס בין גדולי התורה. הרמב"ם, שרבים "אוהבים" לספר על התנגדותו לאסטרולוגיה היה למעשה בעל גישה דו ערכית כלפי ענף מדע זה. התנגדותו היתה בעיקרה מטעמים דתיים, ולכן הפולמוס לא היה על תקפות האסטרולוגיה, אלא הרצון להקפיד על האמונה באלהים ובכוחו בלבד. "תמים תהיה עם ה' אלהיך" (דברים י"ח).

אבל הרמב"ם הכיר בידע האסטרולוגי כידע המבוסס על אסטרונומיה. בהלכות סנהדרין אמר הרמב"ם: "אין מעמידים בסנהדרין בין בגדולה ובין בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים מופגנים בחכמת התורה, בעלי דעה מרובה יודעים קצת משאר חכמות כמו רפואה חשבון ותקופות ומזלות ואיצטגנינות". חכמי ישראל, שרבים מהם יעצו לשליטים ומלכים, ידעו שכל דת ומשפט אשר מבוססים על החוק בלבד לא יעמדו לנצח. אבל אם למדו את החוקים והאמונה אשר ניתנה ממלך מלכי המלכים, האל הגדול והנורא, קונה שמים וארץ, העצות שלהם מבוססות על חוקי התורה כמו שנאמר במסכת שבת ע"ה ע"א איתא:
"אמר רבי שמעון בן פזי אמר יהושע בן לוי משום בר קפרא, "כל היודע לחשב בתקופות ומזלות, ואינו חושב עליו הכתוב אומר- "ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו" (ישעיהו ה' 12). אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: "מנין שמצווה על האדם לחשב תקופות ומזלות שנאמר: ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" (דברים ד' 6). ואיזו היא חוכמה ובינה שהיא לעיני העמים הווי אומר זה חישוב תקופות ומזלות.

במקורות נמצאים רבים מחכמי ישראל, שהיו בעלי ידע אסטרולוגי. ביניהם אחד האסטרולוגים הידועים בהיסטוריה היהודית, היה אברהם אבן עזרא, שכתב ספרים ומאמרים בנושא האסטרולוגיה לצד הבנה של תרבויות העמים השונות, כולל האיסלם והנצרות והזיקה של אלה ליהדות. את כתביו חוקרים גם היום באוניברסיטה, בגלל יכולתו לקשר בין האסטרולוגיה, האסטרונומיה, המתמטיקה והמגיה. הראב"ע ראה באסטרולוגיה את החוכמה האנושית הראויה ביותר לשאול ממנה את סוד משמעות הזמן. את המילה "עת" המופיעה בספר קהלת הוא מפרש כמילה המראה את תהפוכות הגורל של האדם.

בקהלת פרק ג' "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים:
עת ללדת ועת למות
עת לטעת ועת לעקור נטוע
עת להרוג ועת לרפוא
עת לפרוץ ועת לבנות
עת לבכות ועת לשחוק
עת מלחמה ועת שלום

אבן עזרא האמין שההשפעה האסטרולוגית זו התוכנית האלהית המקיפה והכוללת, ( הדימוי שאני משתמשת בו הוא שאותה תוכנית היא כמו מחשב ענק) המחזיקה את כל גרמי השמים… "סוכנים" של אותה תוכנית אלוהית. הוא חקר את הנושא על בסיס התורה. יהודה הלוי בן זמנו של אבן עזרא, סבר שהמדע היהודי כולל אסטרונומיה ואסטרולוגיה. הוא גם חשב שהראשוניות בידע האסטרולוגי היתה של ישראל, אבל המפגש עם תרבויות אחרות, גרם לכך שהעמים האחרים (היוונים והערבים) "גזלו" את הידע. בספרו "הכוזרי" הוא מרמז לנושא, מאחר וחשב שיש בשפע הרוחני השמיימי סיוע לעבודת האלהים. חוסר הבהירות בה התבטא היה כי חשש אולי מהתגובות השמרניות ולכן דיבר על הנושא בהצנע ובסודיות.

המיפגש בין יהודה הלוי ואבן עזרא היה הקטליזטור למחקרים של הראב"ע, שהביאו לתוצאות בעלות משמעות רבה במחקר הקשור באסטרולוגיה על בסיס התורה. בהמשך הגיע הרמב"ן, שהתחזק מגישתם של יהודה הלוי והראב"ע, ולא חשש להתבטא בנושא. "גזירת הכוכבים היא מן הניסים הנסתרים שכל התורה תלויה בהן" ועוד הוסיף "מי שראה באיצטגנינות יום שאינו טוב לעבודתו, יישב בבית ואל יסמוך על הנס".

רבי אברהם בן חייא (הראב"ח) הסביר לא פעם את עיסוקו באסטרולוגיה, וכתב שאינו עובר בדבריו אלו מדרך התורה אפילו כחוט השערה… הכל במאמר ובצווי של האל. "ועל דרך זו היא אמונת כל ירא שמים המעיין בחוכמת הכוכבים…כי המשתמר מעשיית מלאכה בשעות שאינן ראויות מפני הלכות הכוכבים… אין בו איסור ואינו עובר לא על דברי חכמים ולא על דברי תורה…"

דוד המלך הסתכל בכוכבים ובמזלות ואמר שירה (ברכות י') אמר לה הקב"ה שנים עשר מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלושים חיל ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלוש מאות שישים וחמישה אלפי ריבוא כוכבים כנגד ימות החמה."

רבי שלמה אבן גבירול, שכתב את השיר "כתר מלכות", שיר הלל לכוחו של אלהים, מתבטא בחלק מהפרקים שם על הכוכבים והמזלות. בפרק כ' הוא כותב: " מי ישוחח גדולתך, בהקיפך על גלגל צדק גלגל שביעי ובו שבתאי בתקופתו ובגופו גדול מגוף הארץ ותשעים פעם מידתו וסובב הגלגל בשלושים שנה במרוצתו ומעורר מלחמות וביזה ושבי ורעב…"

אלה העוסקים ומכירים את תורת האסטרולוגיה, מבינים כמה הוא מדייק בנתונים על צדק ועל שבתאי, על אופיים וכוחם. וזה היה רק בית אחד מתוך בתים אחרים שבכל אחד מהם הוא שר הלל לכוחו של בורא עולם, שקבע בין שאר מעשיו הגדולים את הכוכבים השונים, משמעותם וייעודם. בפרק כ"ב של השיר, מזכיר אבן גבירול את כל המזלות השוכנים זה לצד זה:
"מי יידע הליכותיך בעשותך לשבעה כוכבי לכת היכלות בשתים עשרה מזלות? ועל טלה ושור אצלת כוחך בהתיחדם והשלישי תאומים כשני אחים בהתאחדם ודמות פניהם כדמות אדם ולרביעי והוא סרטן,גם לאריה נתת מהודך עליו ולאחותו הבתולה הקרובה אליו. וכן למאזנים ולעקרב אשר בצידו הושת, והתשיעי נברא בצורת גבור כוחו לא נשת ויהיה רובה קשת. וכך ניברא גדי ודלי בכוחך הגדול ולבדו המזל האחרון וימן ה' דג גדול. ואלה המזלות הגבוהים ונישאים במעלותם שנים עשר נשיאים לאמותם"

לסיכום הנושא אפשר לומר שהפולמוסים בנושא האסטרולוגיה הם למעשה בין אלה החושבים שמערכת הכוכבים היא תורה העומדת בפני עצמה, ובכך גורמת לאנשים להאמין בכוחות אחרים שלא עלינו עלולים להכשיל את האדם ובין אלה החושבים שידיעת העתים וחישוב הזמנים הם הכרה בכוחו של האלהים הכל יכול ולמעשה מתת האל להבנת היקום, כמו שכתב אברהם אבן עזרא. "התוכנית האלהית המקיפה והכוללת".